פרק ק תהילים. מנוקד

הרשעים טומנים פח, חבל ומוקש למחבר יוצא שגם מעל בגדים היכא שיש מאיסותא — מותר בכינה לבנה, אבל בפרעוש שאין מאיסותא אסור על גבי בגדיו וא"כ היכא שיש ביוש כגון שנמצא במקום ציבורי ומתבייש בכך מותר גם בפרעוש ובפרט שאין במינו ניצוד וזה מלאכה שאינה צריכה לגופה
וכתב בשו"ת אבני נזר או"ח סי' קפ"ט ס"ק כ"ב : "ותינוק נכרי שנפל לים, לכאורה נראה פשוט דלא שייך באדם שום צידה ומלשון הרמב"ם שכתב: 'הכניסה לטרקלין ונעל' משמע כדברינו, ויש לדחות דכונתו דאפ"ה — פטור

והמחמיר לסלקו רק בשעה שהוא על בשרו ועוקצו — תבוא עליו ברכה.

תהלים פרק ק
וכדאיתא במדרש משלי: 'לדעת חכמה ומוסר', אם יש בידו של אדם חכמה — הוא יכול ללמוד מוסר, ואם אין בידו של אדם חכמה — אין יכול ללמוד מוסר
פרק ק' בתהילים מפורש
ולמרות שאין זו פעולה ישירה אלא רק "גרמא", גם "גרמא" אסורה בזה, ואף אם החלונות פתוחים אסור כיון שיכול בטעות לרסס עליהם ולהורגם או לגרום צידתם
תהלים פרק ק
ויש מקילין גם כשהוא על חלוקו מבפנים ליטלו בידו ולהשליכו פן יבא לידי עקיצה, ואם אפשר לו להפילו לארץ בלי נטילה ביד בודאי נכון להחמיר בזה"
וכתב החזו"א סי' נ' ס"ק ד' על דברי הרמב"ם: "אין הכוונה לשחק בהן אחר הצידה, דהרי זה לצורך, אלא אוהב לשחק עמהן לצודן ולשחררם ולחזור לצודן, ושלא לצורך היינו שלא לצורך גופן אלא שלא יפסידו בבית או בשדה" ואם אחר שנעל הדלת ניתר הצבי מקשירתו דנמצא עתה ניצוד ושמור מכח הדלת — אין מחייבים אותו לפתוח הדלת כדי לבטל שמירתו, מפני שבשעה שנעל בהיתר נעל ואין עתה עושה כלום וכו' והטעם — מפני שכאשר נעל בהיתר נעל, שלא היה יודע שיש צבי או עוף, אבל אם היה יודע שיש צבי ועוף ובא לסגור הדלת — אסור, אף על פי שאין מתכוין לצוד אותם אלא כונתו לשמור ביתו, מאחר כי בודאי ניצוד"
אמר רב הונא: הלכה — מולל וזורק וזהו כבודו, ואפילו בחול וראה בא"ח ש"ש פרשת וארא סעיף י"א

וכן משמע קצת במאירי שכתב חפירה קטנה, יעו"ש".

3
תהלים פרק ק
יב אַל-יְהִי-לוֹ, מֹשֵׁךְ חָסֶד; וְאַל-יְהִי חוֹנֵן, לִיתוֹמָיו
תהלים פרק ק
לרשע יש לשון כמו נחש והוא מנסה להפיל בפח את המחבר ו"לדחות פעמיו"
תהילים
ומותר להשתמש לשם כך בכל כלי המזדמן לפניו ואפילו בכלי שהוא מוקצה ואפילו באבן וכדו'