| הרשעים טומנים פח, חבל ומוקש למחבר | יוצא שגם מעל בגדים היכא שיש מאיסותא — מותר בכינה לבנה, אבל בפרעוש שאין מאיסותא אסור על גבי בגדיו וא"כ היכא שיש ביוש כגון שנמצא במקום ציבורי ומתבייש בכך מותר גם בפרעוש ובפרט שאין במינו ניצוד וזה מלאכה שאינה צריכה לגופה |
|---|---|
| וכתב בשו"ת אבני נזר או"ח סי' קפ"ט ס"ק כ"ב : "ותינוק נכרי שנפל לים, לכאורה נראה פשוט דלא שייך באדם שום צידה | ומלשון הרמב"ם שכתב: 'הכניסה לטרקלין ונעל' משמע כדברינו, ויש לדחות דכונתו דאפ"ה — פטור |
והמחמיר לסלקו רק בשעה שהוא על בשרו ועוקצו — תבוא עליו ברכה.
| וכתב החזו"א סי' נ' ס"ק ד' על דברי הרמב"ם: "אין הכוונה לשחק בהן אחר הצידה, דהרי זה לצורך, אלא אוהב לשחק עמהן לצודן ולשחררם ולחזור לצודן, ושלא לצורך היינו שלא לצורך גופן אלא שלא יפסידו בבית או בשדה" | ואם אחר שנעל הדלת ניתר הצבי מקשירתו דנמצא עתה ניצוד ושמור מכח הדלת — אין מחייבים אותו לפתוח הדלת כדי לבטל שמירתו, מפני שבשעה שנעל בהיתר נעל ואין עתה עושה כלום וכו' והטעם — מפני שכאשר נעל בהיתר נעל, שלא היה יודע שיש צבי או עוף, אבל אם היה יודע שיש צבי ועוף ובא לסגור הדלת — אסור, אף על פי שאין מתכוין לצוד אותם אלא כונתו לשמור ביתו, מאחר כי בודאי ניצוד" |
|---|---|
| אמר רב הונא: הלכה — מולל וזורק וזהו כבודו, ואפילו בחול | וראה בא"ח ש"ש פרשת וארא סעיף י"א |
וכן משמע קצת במאירי שכתב חפירה קטנה, יעו"ש".
3