55 פסוקים אחרונים בספר דברים. כללי Archives

לפיכך אף כללי ההלכה הרגילים שעל פיהם הלכה כרבי יהודה במחלוקתו עם רבי שמעון , אינם תקפים, והרמב"ם בהלכות תפילה פי"ג ה"ו יכול היה לאמץ את דעת רבי שמעון ולכתוב: "שמונה פסוקים שבסוף התורה… הכל תורה היא, ומשה מפי הגבורה אמרם" אופנים המותרים כתיבת חלק מפרשה מותרת כשכותב רק את ראשי התיבות , ואפילו כשכותב את התיבה של תחילת כל פסוק בשלמותה ורק את המשך הפסוק כותב בראשי תיבות
מילה זאת מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק שעליו נסמך הפירוש: שמות כ"ב, כח מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר חז"ל, במכילתא משפטים פרשה יט ובמסכת תמורה ד ע"א פירשו: "ודמעך — זו תרומה" ואמנם ישעיהו המתאר את ה' יושב על כסאו בהיכל פרק ו קורא למקדש "מכון הר ציון" ד, ה ; השווה שם יח, ד: "ואביטה במכוני"

השווה יואל ד, טז; אך הנבואה בעמוס היא ראשונית, ראה: Robinson-Horst, Die Zwölf Kl.

12
הרב יאשיהו פינטו: דברים יש עוצמה
אם כן אף לפי דברי הרב הופמן ניתן לומר, בדומה למה שנטען בפירוש המיוחס לגר"א, שרבי שמעון מודה לרבי יהודה שיהושע הוא שהשלים את ספר התורה בכף שהוציא את דברי משה לאור כשנתן דיו על הכתב שכתב משה
הרב יאשיהו פינטו: דברים יש עוצמה
הפונקציה הבלעדית של הארון, על-פי משנה תורה, היא שמירת לוחות הברית ;"ב' י, א-ה ; אין כאן זכר לכפורת ולכרובים, המשווים לארון אופי של רכב אלהים או מושב לאל
לכיתה ה': חומרי לימוד, מבחנים ודפי עבודה
והרי טענתו של רבי שמעון היא שספר התורה שמסר משה לכהנים היה שלם וכשר, ולא חסרה בו שום אות! קרי וכתיב תיבות שנקראות שלא ככתיבתן, אף שנקראות על פה, הלכה הוא למשה מסיני שצריך לקרותן כך, ועל כן אין בזה איסור של קריאה על פה
אמנם במסכת מנחות רש"י גרס "אומר" ולא כן גרסו שם התוספות באמת אין סתירה בין שתי הנוסחאות, אלא הן שני צדדים של שאלה אחת הנשאלת ממה נפשך
הנה פירוט שני הכותבים הראשונים הנזכרים בברייתא: משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב Es wird in flüher vorexilischer Zeit entstanden sein לא כן יחזקאל וזכריה הממשיכים במסורת ס"כ

מחמת קושייתו דוחה ר' דוד פארדו את דעת רבי יהודה ומקבל את דעת החולק עליו אשר דבריו יובאו להלן בסעיף ג.

אנציקלופדיה תלמודית:תורה שבכתב
ועי' שו"ת חוות יאיר סי' קעה שדחה טעם זה
שיאים
בשני מקורות תַּנאיים מופיעה תשובה לשאלתנו, בלא ששם המשיב מופיע בה
הרב יאשיהו פינטו: דברים יש עוצמה
אולם השלמתו ההלכתית כ'ספר תורה' כשר תיעשה רק לאחר מות משה, כאשר ניתן יהיה להפוך את האותיות הנסתרות שכתב משה, לאותיות ניכרות לעין באמצעות דיו
חידוש זה זקוק היה לביסוס ולהעמקה כדי שיתקבל על דעתו של העם, ואמנם הוטל הדבר על משוררי החצר בתקופת דוד ושלמה, והם הם שביססו את האידיאולוגיה 45 על בחירת ציון וירושלים כמקום מושבו של האל בעירובין מו ע"ב מובאים משמו של רבי יוחנן כללי ההלכה הבאים: רבי מאיר ורבי יהודה — הלכה כרבי יהודה"; "רבי יהודה ורבי שמעון — הלכה כרבי יהודה"
הוה ליה - היה לו ליהושע לכתבם בתחילת ספרו! ועי' שו"ת חוות יאיר סי' קעה שכ' שהוא הנכון שבטעמים בהיתר קריאת הפרשיות בתפילה ואכן הרב הופמן מציין זאת בהערה 5 במאמרו

בהבחנה זו שעושה רבי שמעון בין שני חלקי התורה שאותם כתב משה — "עד כאן" ו"מכאן ואילך" — בכתיבת משה את שמונת הפסוקים האחרונים "בדמע", תלויה תשובתו לשאלה "אפשר משה חי וכתב 'וַיָּמָת שָׁם משֶׁה'? התורה ניתנה לישראל דווקא באמצעותו של משה, דווקא בנבואתו, שעליה מעיד הכתוב בסיפורנו: ל"ד, י וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.

10
ספר דברים פרק (פסוקים 1
הסבר כיצד דברי יאשיהו בפסוק זה יכולים לחזק את הגישה המסורתית
מי כתב את הפסוקים האחרונים בתורה?
בדיקתנו העלתה כי בשום מקום בלשון חכמים אין השם 'דמע' ולא הפועל 'לדַמע' באים במשמעות 'ערבוב' או 'לערבב' סתם
כללי Archives
סדר זה הוא "יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר" — לא כסדר הנביאים בכתבי היד שהנחילו לנו בעלי המסורה