| המונח נִקּוּד מתאר הוספת סימנים מתחת לאותיות, מעליהן או בתוכן, לצורך ייצוג או להבחנה | חולם מלא וחולם חסר גם חולם מלא וגם חולם חסר הם תנועות גדולות, ולכן ההבחנה ביניהם אינה נובעת מחוק ניקוד ההברות אלא מן המבנה הדקדוקי של המילה |
|---|---|
| האות שלפני ة תמיד תנוקד בפתחה | יש מקרים שבהם הדגש מופיע רק בנטייה ולא בצורת היסוד הוא אמור לבוא באות האחרונה של צורת היסוד, אך לרוב אין דגש בסוף מילה |
שלושת החטפים הם חטף פתח — םֲ הגייתו a , חטף סגול — םֱ הגייתו e , חטף קמץ — םֳ הגייתו o.
29| זו אינה מעמידה הברה לעצמה, ולכן ההברה שלפני הפתח נחשבת סגורה | ראו עוד בפרק "הפועל בשורשים בעלי עיצורים גרוניים", כללים , , |
|---|---|
| שיטת הניקוד הארצישראלית התגלתה בסוף , כאשר קטעים בניקוד זה נמצאו ב | אין מה לדאוג — אנו נציג את שתיהן |
על הגיית הצירי המלא ראו.
12