| עם כל הכבוד לדיון האתי והפסיכולוגי, העיסוק בו כל כך מעמיס עד לנקודה בה הוא מאכזב ומצליח להתיש יותר מאשר לעורר עניין | אלא שהם שייכים לשתי תקופות זמן שונות — התקופה של צעירותו והתקופה של ההווה |
|---|---|
| ייתכן גם שריבוי הדמויות יוצר שלם הקטן מסך חלקיו | קפטן אמריקה לא מובל בידי רגשות נקם, אלא בידי רצון להפגין נאמנות לחברים ולאנשים שהוא אוהב |
לכן, לסרט יש פוטנציאל להיות מורכב יותר מבחינה אתית מכל סרטי הסדרה עד כה, וגם להעמיד את הקהל במקום של ספק לגבי הצד בו הוא תומך.
| פול ראד בתור אנט-מן מוצלח גם הוא בתור זריקת מרץ והומור לסרט | כל רגע של הולנד בסרט הוא תענוג צרוף |
|---|---|
| אפשר להתרגש לקראת הספיידרמן החדש | הסצנה הטובה יותר בסרט בכיכובו של איירון מן היא המפגש עם הראשון עם ספיידרמן, וגם זה בעיקר בזכות הפרטנר |
אבל דומה כי יש עייפות מסוימות בכתיבה של הדמות הזו, שדי חוזרת על עצמה.
2| כפי שהיה ב״״ יש תחושה כי מארוול קצת דורכים במקום, או שכבר נגמרו הדרכים בהם סדרת הסרטים שלהם יכולה להדהים ולעורר עניין | ספיידרמן של הסרט מגולם בידי השחקן האלמוני יחסית טום הולנד והוא מושך לכיוון הקומי |
|---|---|
| ההומור מאפשר לקהל לקבל את הקרב הזה כאירוע יותר סביר | למעשה, לא מאוד בטוח שקפטן אמריקה מקבל הכי הרבה זמן מסך בסרט שלו |
ובכל זאת, היה נחמד לפגוש בסרט את מריסה טומיי כדודה מיי ואפילו את מרטין פרימן, גם אם לרגעים ספורים בלבד.
16