תניא פרק א. ספר התניא

וְגַם לְהָבִין מַהוּת מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ מֶחֱצָה זְכֻיּוֹת וּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת, שֶׁאִם כֵּן אֵיךְ טָעָה רַבָּה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי, וְנוֹדַע דְּלָא פָּסֵיק פֻּמֵּהּ מִגִּירְסָא, עַד שֶׁאֲפִלּוּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁלֹט בּוֹ, וְאֵיךְ הָיָה יָכוֹל לִטְעוֹת בְּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם? וְהָא דְּאָמְרִינַן בְּעָלְמָא דְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מִקְּרֵי בֵּינוֹנִי וְרֹב זְכֻיּוֹת מִקְּרֵי צַדִּיק, הוּא שֵׁם הַמֻּשְׁאָל לְעִנְיַן שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, לְפִי שֶׁנִּדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וּמִקְּרֵי צַדִּיק בְּדִינוֹ מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין והפעם המשך פרק כו, על האמונה בטוב הנסתר, והיכולת להיות בשמחה גם כאשר חסר לכאורה בענייני העולם
אַךְ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד הַקְּלִפָּה הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְנַפְשׁוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְהוֹרִים וּמֻתָּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם וְחִיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמֻּתָּר בַּאֲכִילָה וְלָכֵן אָמְרוּ רַזַ"ל בַּמִּדְרָשׁ : רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מֻעָטִים, עָמַד וּשְׁתָלָן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וכו', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב : "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"

בְּרַם צָרִיךְ לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן תָּמִיד רֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה וְעִיקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ.

10
ליקוטי אמרים
מקורות : והפעם המשך פרק כד, על היכולת הפנימית של היהודי לא להתנתק, גם לא באופן זמני
ספר התניא
וּכְמוֹ בְּגֵט וְסֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁצְּרִיכִים לִשְׁמָהּ לְעַכֵּב, וְדַיּוֹ שֶׁיֹּאמַר בִּתְחִלַּת הַכְּתִיבָה: "הֲרֵינִי כּוֹתֵב לְשֵׁם קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה" , אוֹ "לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמָהּ" כו'
תניא מנוקד/חלק א/פרק ז
וְיִתְכַּוֵּן לְהַמְשִׁיךְ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ עַל מְקוֹר נַפְשׁוֹ וְנַפְשׁוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל לְיַחֲדָן, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן פֵּרוּשׁ יִחוּד זֶה בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּן שָׁם
וְהִיא בְּחִינָה מְמֻצַּעַת בֵּין שָׁלֹש קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי וּבֵין בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדֻשָּׁה והנה כל כוונתו במסירת נפשו לה' על ידי התורה והתפלה להעלות ניצוץ אלהות שבתוכה למקורו תהא רק כדי לעשות נחת רוח לפניו יתברך כמשל שמחת המלך בבוא אליו בנו יחידו בצאתו מן השביה ובית האסורים כנ"ל
וְהִנֵּה כָּל כַּוָּנָתוֹ בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ לַה' עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה לְהַעֲלוֹת נִצּוֹץ אֱלֹהוּת שֶׁבְּתוֹכָהּ לִמְקוֹרוֹ, תְּהֵא רַק כְּדֵי לַעֲשֹוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ בְּבוֹא אֵלָיו בְּנוֹ יְחִידוֹ בְּצֵאתוֹ מִן הַשִּׁבְיָה וּבֵית הָאֲסוּרִים, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל זה ספר הביכורים שלו, שאותו ערך על-פי הוראת חמיו, האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש רבי יוסף-יצחק, האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד , שכתב לו: "

והוא כי אף שה היא שרש לסור מרע וה לועשה טוב.

13
תניא מנוקד/חלק א/פרק ז
מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם לוֹמֵד וּמְקַיֵּם הַמִּצְוָה בְּאַהֲבָה לְבַדָּהּ, כְּדֵי לְדָבְקָה בוֹ עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו, אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם עֲבוֹדַת הָעֶבֶד, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" וגו'; "וְאוֹתוֹ תַעֲבֹדוּ" וגו'
תניא מנוקד/חלק א/פרק ז
רַק שֶׁיִּרְאָה זוֹ נִקְרֵאת יִרְאָה תַּתָּאָה, וְיִרְאַת חֵטְא שֶׁקּוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ
תניא מנוקד/חלק א/פרק ז
במהדורה היומית המובאת באתר לא נכלל מורה שיעור זה, מכיוון ששיעורי החת"ת מופיעים באתר במלואם במדור הלימוד היומי
סדרת שיעורי התניא "לדעת את עצמך", על ידי הרב יצחק ערד בשידור חי בכל יום שני ב: 9:30 בשידור חי — ולאחר מכן בשידור חוזר והנה כוונה זו היא אמיתית באמת לאמיתו לגמרי בכל נפש מישראל בכל עת ובכל שעה מאהבה הטבעית שהיא ירושה לנו מאבותינו
וְכֵן הָאוֹמֵר מִלְּתָא דִּבְדִיחוּתָא לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ וּלְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ לַה' וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה רָבָא לְתַלְמִידָיו , שֶׁאָמַר לִפְנֵיהֶם מִלְּתָא דִּבְדִיחוּתָא תְּחִלָּה וּבְדַחֵי רַבָּנָן הקודם: פרקי לקוטי אמרים הבא:

בי"ט בכסלו נפלה ההכרעה בעליונים שאמנם הגיע הזמן לגלות תורה זו להמוני בית-ישראל, ואף כאן למטה שוחרר אדמו"ר הזקן ממאסרו והחל להפיץ את תורת החסידות ביתר שאת וביתר עוז.

9
ליקוטי אמרים
וְהוּא כְּעִנְיַן "שֹוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ"
ליקוטי אמרים
סדרת שיעורי התניא "לדעת את עצמך", על ידי הרב יצחק ערד בשידור חי בכל יום שני ב: 9:30 בשידור חי — ולאחר מכן בשידור חוזר
ספר התניא
וּבָזֶה יוּבָן מַאֲמַר רַזַ"ל : "אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקֹן, זֶה שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר"