| לא נראה לי שאוליב מלגלגת על סרטי הנעורים | מאחר שאני לא מאמין שמשהו יכול להיות מושלם או לפחות כמו שמציגים אותו בסרטי הקולג' ניסיתי בכוח למצוא בה פגמים, ולא הצלחתי |
|---|---|
| אבל אני חושב שההבדל האמיתי הוא שאתה התרגשת בסצנה בין הקמע לאוליב במכונית ואצלי היא בקושי נרשמה | אבל השאלה היא, האם אוליב באמת תחת שליטה מלאה? סרט שמראה תיכוניסט כמו דן האמפרי מגוסיפ גירל להזכיר את גוסיפ גירל ולשים את דן האמפרי בתפקיד חשוב — כמה פייט קלאב! יש אלפי דברים לא ריאליסטיים בסרט, ואני לא אמנה אותם כן |
כל סצנה שבאה אחרי התמונה שאליה הפנתי היא תמונה מהתקופה שבה אוליב עוררה תשומת לב — אפילו לפני זה.
| שעתיים מלאות באנשים יפים מדי עם בעיות שוליות מדי יספקו אותי בהחלט; האפקט המבוקש הוא טשטוש נעים, מעין נמנום מנטלי הנולד מהשילוב בין הצילום הצבעוני וקולותיהם הבהירים של הצעירים והיפים | באה בקלות סובב על הראש גם את הסטריאוטיפ הזה — לא אוליב מנהלת רומן עם מורה, אלא מיכה הנוצרי החסוד |
|---|---|
| לא נוחה לי ההשוואה לטרנטינו ובמיוחד לא לסרט הזה שלו; קודם כל, מלחמת העולם השנייה הוא אירוע גדול אוניברסלית וההחלטה של טרנטינו לשנות את ההיסטוריה למען הסרט קוממה הרבה אנשים וכמובן שבמיוחד בישראל; באה בקלות הוא בדיוק ההפך מזה, סרט על הדרמות הקטנות והכביכול לא חשובות של התיכון | החלק היחיד בסרט שנשאר בהתאם לקלישאת סרטי הנעורים הוא שאוליב משיגה בסוף הסרט בדיוק את הבחור שהיא רצתה בתחילתו, אבל גם את הקלישאה הזאת הוא חצי שובר כשהוא לא מאפשר לנו להבין בכלל האם אוליב ואהוב ליבה יחיו באושר ועושר עד הקולג' ואחריו |
אחרי הכול, זה לא כאילו שג'ונו אמור להיות עד כדי כך חריג, וגם הבת של פיילין הייתה בהיריון.
| שנית, גם אם נניח שההורים של אוליב מרגישים לגמרי בנוח עם המיניות של הילדה שלהם, זו לא המעלה היחידה שלהם | קולנוע זה לא מתמטיקה — תודה לאל |
|---|---|
| בואו נודה: קומדיות התיכון אכן בגלל שקהל היעד שלהן - תלמידי תיכון, כנראה - אוהב את סיפורי האהבה-שנאה- מקובלות חברתית והורמונים רק תחת מסווה כבד של איפור ואפקטים | באה בקלות, ואני קולט את זה עכשיו יותר ויותר, משנה לא רק את המוסכמות של סרטי נעורים, אלא גם את המוסכמות לגבי איזכורים אינטרטקסטואליים בקולנוע ובטלוויזיה |
אם כחנונים רצינו תמיד להשתטות אך לא העזנו - אוליב משתטה, אבל "עד הסוף".
29