במקום העיצור שנבלע תיכתב נקודה הנקראת דגש חזק משלים | |
---|---|
שווא זה מופיע בד"כ בפעלים בבניין קל פָעַל | וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ דברים ו' 7 וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים |
מלבד שני הכללים הראשונים שגם הם קשים לזיהוי, אין חוק כללי האומר מתי בא הדגש החזק, אלא יש צורך להכיר את המשקלים השונים.
כגון: מַלְכֵי שהייתה צריכה להיות מְלָכֵי מהמלה מְלָכִים, וניקודה שֻׁנָּה כדי להקל על הקורא | בראשית ג' 19 אם המלה שלפניה מסתיימת באחת מאותיות אהו"י המשמשות כ "אמות קריאה", או באותיות כ' נ' ות' קמוצות, הדגש נופל והאות נהגית בצורה הרפה |
---|---|
אי אפשר לבטא כל אחד בנפרד | העיצור הראשון הוא באפס תנועה והסמוך לו בתנועה |
הדגש החזק נקרא כפלן או מכפל משום שהוא מציין התלכדות של שני עיצורים סמוכים זהים שאין ביניהם חציצה של תנועה.
בֶּכי, שֶׁבִי, גֶדִי, פֶּתִי, מֶשִׁי | בראש התיבה, כגון: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם |
---|---|
פתוחה לא מוטעמת - גדולה פל"ג דוגמאות: עֵדוּתֵ נוּ, שוֹמֵר, אָכֵן, כֵּיצָד, שִׂי מִי אֵימָתַי, סִירוֹתֵיכֶם חריגים: בצורת בהן ראוי לבוא דגש, אין לפעמים תשלום דגש באות שלפניו, והתנועה נשארת קטנה | צורת מורכבות מגוף ראשון: דּוֹ מַנִי, בְּטוּ חַנִי חוֹשְׁ בַנִי |
מכיוון שהביטוי רצוף, האות תישמע מודגשת.