| האופניים של אז: בזמנו היו בארץ שלשה יצרני אופנים: ICM מקיבוץ צרעה, דהר וחרש-אופן | האתר שכן אם זכרוני אינו מטעה אותי בין כפר הבפטיסטים לג'לג'וליה |
|---|---|
| בספרות של מוני המצוות מופיע המספר 613 אצל כולם, ואילו שיטת החלוקה, וההצמדה של המצוות לטקסט מקראי שונה ומגוונת |
מאחר והיה צורך דחוף במישהו שייקח לידיו את האחריות לניהול העסק נקרא אשר לדגל ולוקח על עצמו את המשימה.
| הסטנדרט אמנם היה אירופאי, אך השמות והסמלים - עבריים: הגמל היה לסמל של חברת "מפעלי אופניים ישראליים בע"מ", הסוס של חברת "דהר" והאריה של חברת "חרש־אופן" | אך בל נקדים את המאוחר |
|---|---|
| ועל דרך מחקר האמת אין קץ למספר המצוות, כאומרו המשורר: 'לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצוותך מאד' תהילים קיט, צו | המוט העליון של המשולש הראשי, שהיה אז אופקי באופני "בנים", עליו נהגנו להרכיב בנות |
יש מהם שספר בישול גדי פעם אחת, ויש שספרו בשלוש מצות.
24| מנחם מגיע ארצה ומסיבה שאינה ברורה מחליט לא להמשיך את המסורת ומחפש לו, כאיש עסקים ממולח, מוצר אחר שיוכל לייבא אל פלסטינה המתפתחת | לפני העלייה עוד עשיתי תיקון לציר עם הגיר הפלנטארי, כך שצביקה יוכל להשתמש גם בהילוך הראשון |
|---|---|
| ויש שסופרים פעם הכללים לבדם ופעם הפרטים לבדם, ויש שסופרים מצווה אחת שבאה בשתי לשונות והטעם אחד | כמובן שהאופנים היו מברזל ולא אלומיניום |
סיפורנו מתחיל בשנת 1921, ישראל עדיין לא הייתה קיימת כמובן אך חלוץ אחד בשם מנחם גולדברג עולה לארץ מלטבייה ומשתקע בחולות תל אביב.
23