| בחומה היו כמות שערים גדולה מהצורך וכנראה שנשארו שערים או שרידיהם מימי בית ראשון שאז העיר שרתה אוכלוסיה גדולה יותר והיתה גם בעלת שטח גדול יותר, ונחמיה השאיר את השערים על כנם | תהליך השינוי באופן ניהול האימפריה ואופיו של השלטון התרחש באופן הדרגתי ואיטי במיוחד במהלך עשרות שנים |
|---|---|
| הם רוצים להמשיך את המכינה בכל מחיר, בלי לתקן | השם "מצרים" מקורו בשורש "צר", ולא רק השלטון הפוליטי, התרבותי או הדתי יכול להיות מקום למחנק ומיצר, אלא גם העולם כולו יכול, בסופו של דבר, להיתפס כבית כלא |
כלומר, על פי שמו, מדובר ביישוב של גולי יהודה בבבל שנקרא ירושלים.
| ממכינת בני ציון נמסר כי בעמותה פועלים כיום בעלי תפקידים ספורים שעבדו במכינה גם בתקופת האסון | מעבר לצמרת המלוכה, ה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות לפרנסתם |
|---|---|
| כב וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו |
כאן כבר לא מוזכר ששבצר, ובראש המפעל עומדים זרובבל בן שאלתיאל המנהיג ויהושע בן יהוצדק הכהן ואיש הדת שאולי עלו זמן קצר אחרי ששבצר: "וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים {ס} וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל-יְרוּשָׁלִָם.
| יוסף בן מתיתיהו מספר לנו כמה סיפורים על תקופה זו: "משמת הכוהן הגדול אלישיב ירש יוידע בנו את הכהונה הגדולה | אלישיב היה בן תקופתו של נחמיה ומוזכר בספר נחמיה פרק י"ג |
|---|---|
| לא ברור הרקע להגליה זו | שם ד' — ט' כאשר הגיע נחמיה לירושלים זה היה כנראה לעת ערב אבל הוא לא השתהה והלך לברר את מצב החומות והבהמה שתחתיו כמעט שלא יכלה לזוז בגלל ההריסות: "וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי וְלֹא-הִגַּדְתִּי לְאָדָם מָה אֱלֹהַי נֹתֵן אֶל-לִבִּי לַעֲשׂוֹת לִירוּשָׁלִָם וּבְהֵמָה אֵין עִמִּי כִּי אִם-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ |
עולם ללא אלהים הוא עולם מחוסר נשימה.