| וצריך אדם לבקש רחמים מאת ה' בכל יום ויום שישלח לו את מזונותיו | רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי |
|---|---|
| וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר | וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַּר פִּקּוּדַי וְאוֹרָיָתִי |
וְלָא קַבִּילוּ מִן מֹשֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָּא מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגֵז עֲלֵיהוֹן מֹשֶׁה.
| וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט | התשובה, מן הסתם, היא שהקב"ה אכן מסר להם את הנבואה, שהרי לא ייתכן שהם בדו דבר כזה מלבם |
|---|---|
| לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת | כאשר הקב"ה מתיחס לראשונה לתלונת העם הוא כלל אינו מזכיר את השלו: "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו |
וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְרָאֵל וַאֲמָרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי מַנָּא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָה הוּא וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִּיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכָל.
| מדוע חזרה התורה והזכירה שגם התלונה ממוקמת במדבר? המן עתיד לרדת בכל יום, מבטיח הקב"ה, ועם ישראל תלוי לגמרי בהבטחה זו, שהרי אין אפשרות לשמור את המן למחרת | והיה משנה על אשר ילקטו יום יום" |
|---|---|
| ננסה לדמיין את ההרגשה של עבד משוחרר טרי, כאשר סוף סוף, ביום השישי, הוא הצליח לחסוך לעצמו מנה כפולה, אותה הוא שומר ליום גשום שהוא מאמין בכל לבו שודאי יגיע | וקבלה ביד חכמים, כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבוא לעולם לידי חיסרון מזונות, וכ"כ רבינו תם בספר הישר והפרישה בשם הירושלמי, ובתשב"ץ הקטן כתב: ואני ערב בדבר ונהגו לאומרה בפרט ביום שלישי של פר' בשלח שהוא סגולה בדוקה לפרנסה ולהצלחה |
לכן, יש כאן בעצם מבחן של אמונה.